הסמליות של פרומתאוס בתרבות היוונית: מיתוס, אש ומרד

ייזום » תרבות » הסמליות של פרומתאוס בתרבות היוונית: מיתוס, אש ומרד

למרות שלפעמים אנו מספרים אותו כמשל אפי, סיפורו של פרומתאוס עובד כמשל נהדר לוח תהודה סמליזה מסביר מדוע אנו מקריבים קורבנות לאלים בצורה מסוימת, כיצד השגנו אש, מאיפה מגיעות רעות העולם, ומדוע ארגנו את עצמנו בערים. רחוק מלהיות סיפור עצמאי, זוהי מפה תרבותית של ממש.

מובן גם מדוע זה ריתק במשך מאות שנים: מתחת לשכבה המיתית שלו מתקיימים יחד את תושייה טכניתהאתגר לשלטון, המצאת התרבות, והוודאות המרה שכל קידמה גובה מחיר. ממזבחות אתונה ועד לפילוסופיה פוליטית ואמנויות מודרניות, דמותו ממשיכה לאתגר אותנו.

המיתוס המייסד: מקון, הקרבה והפרדה

הקדמונים אמרו שהיה זמן שבו אלים ובני אדם חלקו סעודות, עד שב... מקונה (או סיקיון) הקרע הגדול היה מבוים. פרומתאוס, בנו של הטיטאן יאפטוס, הכין שור בשני חלקים: הבשר והקרביים המוסתרים בבטן החיה, והעצמות המולבנות מכוסות בשומן מבריק.

זאוס, המעמיד פנים שאינו שם לב לתעלול, בחר את מראה עסיסי והוא נותר עם העצמות. הוא התפרץ בזעם, ומאז, בני תמותה שורפים את עשן הדברים הלא אכילים עבור האלים ושומרים את הבשר לעצמם. המיתוס, באופן זה, מתפקד כסיפור. האטיולוגיה של הקורבן ומקים את האופן הטקסי של התייחסות לאלוהי.

זאוס, שנפגע מההונאה, מנע מבני האדם את האש, וגזל מהם חום, בישול וכל כישורי אומנות. מחווה זו לא הייתה התקף זעם: היא סימנה... רגרסיה ציוויליזציונית שדרדרו את חיי האדם להישרדות גרידא.

פרומתאוס ניסה שוב. הוא גנב אש והחביא אותה בתוך מקל חלול (סד), מושלם לנשיאת גחל חי. לתיאור מפורט יותר, ראה סיפורו של פרומתאוס והאשגרסאות אחרות מספרות שהוא הדליק את לפיד שלו במרכבתו של הליוס, או שהוא לקח לא רק אש, אלא גם את אומנויות ה... הפייסטוס ואתנהכלומר, הידע הטכני שהופך את הטבע לתרבות.

גניבת האש ומה המשמעות האמיתית שלה

אש אינה מדורה חינמית שנופלת מהשמיים: היא ניצוץ שחייב להיות... לתחזק וללמוד להשתמש. זו הסיבה שהיוונים קישרו אותה מבחינה סמנטית ל-téchne (טכניקה). בעזרתה אנו מבשלים אוכל, שולטים במתכות, מאירים את הלילה ומתאספים סביב האח, שם נולדת המילה המשותפת.

גם המסורת הרציונליסטית הותירה את חותמה. דיודורוס סיקולוס אמר שה"גניבה" לכאורה אינה אלא גילוי של כלי הצתת אשוג'ון מלאלאס ייחס לפרומתאוס "פילוסופיה דקדוקית" שאפשרה לאנושות זוכר את העבר ולרכוש זיכרון היסטורי. הסממנים משתנים, אך לא המהות: התקדמות טכנית ואינטלקטואלית כמעשה תרבותי.

עם זאת, המתנה היא אמביוולנטית. באותה אש אנו אופים לחם, נשק מחושל; קידמה פותחת אפשרויות וסכנות. לפיכך, מוטיב "גניבת האש" מופיע ברחבי העולם (ה... מטרישוואן ודית, למשל), תמיד ואחריה השלכות ועונשים.

ביוון, מתח זה נפתר בצורה כפולה: האש מאנשית אותנו, אך גם מפעילה את זעמו של המלך האולימפי. מעשהו של פרומתאוס אינו רק חסד; הוא, מעל הכל,... אני מאתגר את זאוס, אישור של אוטונומיה לבני תמותה.

פנדורה, היופי המתעתע וסוף העידן הקל

כתשלום עבור אש, זאוס הורה להפייסטוס לעצב מחימר ומים פנדורהניחנה ביופי שאי אפשר לעמוד בפניו, היא נולדה כ"רעה יפה" שנשלחה לאנשים, מקושטת בתלבושות מפוארות על ידי האלים. הרמס לקח אותה לאפימתאוס, אחיו של פרומתאוס, אותו הזהיר האחרון שלא לקבל לעולם. מתנות מאולימפוסאבל אפימתאוס, נאמן לשמו ("זה שחושב אחר כך"), הסכים.

פנדורה פתחה לבסוף את הצנצנת המפורסמת (לא "קופסה", בצורתה הישנה), שממנה נמלטו עייפות, מחלה ומרירות. בפנים נותרו... אלפיסאשר ניתן לתרגם כ"המתנה" או "תקווה". הטקסט העתיק מאפשר את שתי הקריאות, ועמימות זו היא המפתח: או שנשארנו עם תקווה כנחמה, או שהרעות הופכות בלתי צפוי ושקט, בלתי אפשרי לחזות.

הסיודוס מדגיש את משחק המראה החיצוני: כשם ששמן הסתיר עצמות, יופייה של פנדורה הסתיר את פגמיה. מהגעתה ואילך, ה... נישואין כקשר חברתי (עם ילדים ורכוש), אך גם עבודה קשה ואובדן הקשר הישן עם האלים. אפילו ההשוואה עם ה דבורים זה משמש כחץ מיזוגיני במנטליות הארכאית: נושאים שהמסורת עצמה ציינה ונדונה.

שרשרת אפיזודות זו הופכת את המיתוס לפרסקו שלם: היא מסבירה את הקורבן, את האש, את התפרצות הרעות ואת הארגון הביתי והחברתי החדש. אין תפנית בלי מחיר; ה... ציוויליזציה הוא נבנה על ידי עזיבת גן עדן.

ייסורי הקווקז והדרכים לשחרור

זאוס לא הסתפק בענישת האנושות. הוא ציווה לקשור את פרומתאוס ל... קווקזהפייסטוס כבל אותו, בסיוע ביאה (כוח) וקראטוס (כוח), ונשר - בכמה גרסאות בתם של טייפון ו... אכידנה— הוא טרף את כבדו מדי יום, אשר התחדש בכל לילה.

עבור היווני, הכבד היה מקום מושבו של רגשות ותשוקותהעינוי לא היה רק ​​פיזי, אלא גם רגשי וסמלי. העונש נועד להימשך לנצח, אך היו יוצאים מן הכלל. הרקולס, בדרכו לגן ההספרידס, עבר במקום, ירה בנשר בחץ ושבר את שלשלאותיו; זאוס סבל את המעשה, שכן הוא הגביר את תהילתו. בן גיבור.

גרסאות אחרות מספרות סיפור שונה. פרומתאוס גילה לזאוס נבואה מהגורלות: מי שיתחתן עם תטיס יוביל לבן מפורסם יותר מאביו. זאוס התרצה, הודה לפרומתאוס על האזהרה, ו... ריככו את העונשכמזכרת, הטיטאן היה ענד טבעת ברזל עם אבן, כאילו היה עדיין קשור. היו שהוסיפו כתר באווירה של "מנצח".

מאז שהרקולס הרג את הציפור, נאמר כי היוונים הקריבו קורבנות כבדי בעלי חיים על המזבחות במקום על אלה של פרומתאוס, ובכך חותמים ברית סמלית עם האולימפוס. תרבות פולחנית ומעשי גבורה היו אפוא שלובות זו בזו.

פרומתאוס היוצר, גנאלוגיות וצאצאים

הגנאלוגיה הנפוצה ביותר הופכת אותו לבנו של יאפטוס ושל אוקיאניד (קלימנה או אסיה). אייסכילוס מציב את תמיס או גאיה כאמו; אחרים מעזים לציין: אורנוס וקלימנה. אחיו הם אטלס, מנואטיוס ואפימתאוס. המסורת, כפי שניתן לראות, היא מגוון ופתוח.

מספר מקורות מציינים שהוא מודלד בני אדם עם בוץ ומים, בין אם בתחילת הזמן ובין אם לאחר המבול של דאוקליון. למעשה, דאוקליון רשום כבנו המפורסם ביותר (יחד עם אסיה, קלימנה ואחרים), ויחד עם פירה הוא מאכלס מחדש את העולם על ידי יידוי אבנים לאחר המבול הגדול. ישנם גם אזכורים של הלן (שם המקור של ההלנים), ליקוס וכימרה, בנוסף ל- בנות מיוחסות כגון פירה, איידוס (צניעות), תבי, פרוטוגניה ואפילו, באיחור, איו/איזיס.

בני זוגו של פרומתאוס משתנים: אסיה, אקסיותאה, סלאנו, קלימינה, הסיון, פנדורה, פיררה או פרונה. הרשימה משקפת את א פסיפס מיתוגרפי יותר מביוגרפיה חד-משמעית, אופיינית למסורת ללא ספרי קודש או אורתודוקסיה.

אין מחסור בהקבלות וכפילויות. האנציקלופדיה הישנה מצטטת איטקס או איטאס, שליח הטיטאנים בטיטאנומאכיה, מזוהה על ידי חלק עם פרומתאוס עצמו. נזילות השמות והתפקידים מדגימה כיצד היוונים קריאה חוזרת הפנתיאון שלו שוב ושוב.

הסיודוס, אייסכילוס ופרוטגורס: שלוש עדשות לאותו מיתוס

הסיודוס מספק את המסגרת הבסיסית ב תאולוגיה ו עבודות וימיםסיפור אטיולוגי (מקור הקורבן, האש, האישה והרוע) עם פסימיות חזקה לגבי גורל האדם. המוקד הוא על עודף (יהירות) והצורך לכבד את מדידה שהוטל על ידי זאוס.

אייסכילוס, ב פרומתאוס כבול, מגביר את קולו של הטיטאן כמו נַדבָןהוא מפרט את האמנויות שהוענקו לו: אסטרונומיה, מספרים, כתיבה, בנייה, ביות, ניווט, רפואה, ניבוי עתידות, כרייה... "כל האמנויות" נובעות ממחווה זו. כאן פרומתאוס מגלם את... מרד טרגי אל מול כוח וחמלה כלפי גברים.

פרוטגורס (על פי אפלטון) מספר סיפור שונה: אלים ואמנויות נוצרים; אפימתאוס מחלק מתנות טבעיות בצורה לא הוגנת, ומשאיר את האדם חסר הגנה; פרומתאוס גונב אש ואת... טכניקהאבל בני האדם ממשיכים להילחם עד שזאוס שולח את הרמס עם שתי מעלות: אידו (כבוד, חוש מוסרי) ו סוֹלְלָה (צדק). זהו בסיס אלגורי של ה חיים פוליטיים.

המפתח הוא כיצד המעלות הללו מחולקות. הרמס חייב לתת אותן ל כללא רק מעטים, כי בלעדיהם אין עיר. בבסיס זה עומד טיעון דמוקרטי נגד הרעיון האריסטוקרטי לפיו מצוינות אזרחית עוברת בתורשה. המיתוס, בגרסתו הסופיסטית, הופך פדגוגיה עירונית.

היבט כפול זה (טכני ופוליטי-מוסרי) מתיישב עם הרהורים דומים. קסנופון שם את מתנת... בפיו של סוקרטס. מחשבון לוגואים (לעשות שימוש בסחורות) ושל "הרמניאה" (היכולת להבין את עצמנו, לחוקק ולמשול). אריסטו מבחין בין קול (כאב/הנאה) ו שפה (צדק ואי צדק) כיסוד הבית והעיר. הטכנולוגיה מתאימה אותנו לסביבה; המילה הנכונה... מתרבת.

שלושה סמלים גדולים: ציוויליזטור, מורד ואזהרה

מקריאה השוואתית עולה שלישייה המשתרעת על פני מאות שנים. פרומתאוס הוא, ראשית, ה תורם תרבותי שבלעדיו לא הייתה לא אמנות ולא בית. זהו גם ה מורד רומנטי אשר סובל ייסורים מאהבת האנושות ומעורר השראה במשוררים, פילוסופים ומהפכנים. ולבסוף, הוא יכול להיות דמות קָטלָנִיעם ידע אנו מאבדים את תמימותנו וחושפים את עצמנו לאסונות.

בצומת דרכים זה, מופיעה היבריס: האם יש צדק בעונש או שרירותיות אלוהית? שואל הסיודוס. מְתִינוּתאייסכילוס הופך את פרומתאוס למרטיר של צדק עליון. מתח זה מסביר מדוע המיתוס שימש הן לאזהרה מפני הגזמה והן להכשרתה. התנגדות לשלטון.

אין פלא שהוא משווים אליו לוקי במיתולוגיה הנורדית: ישות סף, הקשורה לאש, כבולה ומעונה בשל התנגדותה. תרבויות משתקפות בגיבורי התרבות הללו שגונבים, מרמים ו... הם מצאו האדם.

פולחן וטקסים: לפידים באתונה

באתונה, לפרומתאוס היה מזבח ב... אקדמיה של אפלטון. משם החל מרוץ לפידים מפורסם (למפדודרומיה) לכבודו: המנצח היה זה שהגיע כשהלהבה עדיין דולקת. הנוהג מגלם את משמעותו של אש מועברת, מנוהל בקפידה כמורשת אזרחית.

הטקס קשור להקרבת מקונה וללימוד המיתוס: האש משותפת, אך היא דורשת אחריותזה לא רעם של זאוס, אלא גחל שהקהילה שומרת בחיים.

הקבלות והדים בין-תרבותיים

המוטיב של "גניבת אש" הוא כמעט אוניברסלי. בהודו הוודית, מטרישוואן הוא מחזיר לבני האדם את מה שהיה בין האלים. בפולינזיה, מאווי מצליח מהויקהכל הסיפורים הללו מחזקים את הרעיון שתרבות נולדת ממעשה עבריין עם מחיר וזיכרון של עונש.

בעולם היווני, דמותו של "האדם הראשון" מופיעה גם בסיפורים אחרים: פורונאו בארגוס, או היוצרים מחדש דאוקליון ופיירה לאחר המבול. אפילו במודרניות הפילוסופית, הצל הפרומתאי נוגע ביצירות כמו המיתוס של סיזיפוס מאת קאמי, שם העבודה האינסופית והמודעות לאבסורד מזכירות את הכבד שצומח מחדש בכל לילה.

פרומתאוס בספרות ובאמנויות

רשימת ההדים האמנותיים ארוכה מאוד. בעת העתיקה, בולטים הדברים הבאים: Hesiod ו - פרומתאוס כבול מיוחס לאיסכילוס. ברומא, אובידי זה מתאר אותו כמעצב מודלים של גברים בחימר ב מטמורפוזיסכבר בתור הזהב, קלדרון מלחין הפסל של פרומתאוס.

ישנן גרסאות רבות בציור ובמוזיקה: היינריך פ. פוגר עם פרומתאוס הנושא את האש; חוסה דה ריברה, דירק ואן באבורן, הנדריק גולציוס y רובנס הם מציירים את ייסוריהם; אורוזקו y רופינו טמאיו הם מפרשים זאת מחדש בציורי קיר. במוזיקה, בטהובן (מלאכתו של פרומתאוס), ליסט (פואמה סימפונית מס' 5), סקריאבין (פרומתאוס: פואמת האש) ו קרל אורף (פרומתאוס) הם שמו את הנושא שלהם על הצוות.

הרומנטיקה הפכה אותה לסמל של חופש: גתה, ביירון y פי בי שלי (עם פרומתאוס שוחרר) הם רוממו אותו כדמות של כבוד בסבל. מרי שלי עם כתוביות שלו פרנקנשטיין "פרומתאוס המודרני", מעביר את המיתוס למדע.

יש הדים בקולנוע ובתרבות הפופולרית: פסל הזהב של מרכז רוקפלר, סרט אנימציה קצר סובייטי (פרומתאוס(1974), אזכורים ברוק ובמטאל, ותיאטראות ושירים לאורך המאות ה-20 וה-21. האיקונוגרפיה מתרבה, אך הליבה נותרה: אש, מרד ומחיר.

מדע, טכנולוגיה ותרבות פופולרית

"פרומתאי" משמש כמילה נרדפת לתעוזה יצירתית תוך סיכון. הסרט פרומתאוס רידלי סקוט חוזר למיתוס בסולם של ביוטכנולוגיה ומקור החיים. היסוד הכימי מוּבטָח (פרומתיום) ופרויקטים אירופיים בתחום התעופה והחלל - כולל מנוע בשם "פרומתאוס"— הם הופכים את השם לקריצה ל- אנרגיה מבוקרת כבר חקירה.

המטאפורה עובדת משום שהיא לוכדת את לב הסיפור: ידע נותן לנו מעצים ובו זמנית, זה דוחף אותנו אל סף העודף שלנו. כל התקדמות דורשת טכניקה, סטנדרטים ואתיקה שלא מסתירה את העצמות מתחת לציפוי מבריק.

ממקונה ועד הקווקז, מהבית האתונאי ועד למעבדות המודרניות, פרומתאוס נותר הדמות שמגלמת בצורה הטובה ביותר את הפרדוקס האנושי: עם ה פואגו אנו רוכשים אומנויות ומילים, אך אנו נושאים עייפות, אחריות ומגבלות; לפעמים כאזהרה מפני יהירות, לפעמים כדגל של מרד, תמיד כתזכורת לכך שתרבות נגנבת, נשמרת ומחולקת לאורה של להבה שאסור לכבות.